תריסים הכרחיים להצלת חללים מסויימים בבית ובמשרדים, תוך שליטה על כמות האור אשר תוכנס אל החדר, ובהתאם לצרכינו השונים.
תריסי הזזה מותקנים בעולם ובישראל מזה עשרות שנים, ואף שהפולאריות שלהם נמצאת לאחרונה בירידה, עם חדירת הטרנדים החדשים בעולם התריסים והחלונות, הרי שבתים ומשרדים רבים עדיין נהנים מיתרונותיהם של תריסי הזזה.
שנים רבות נהגו לתחום את מרפסות הבתים באמצעות תריסי הזזה, וגם כיום ניתן למצוא לא מעט קבלני בניין ומתכנני בתים, אשר בוחרים לעשות בהם שימוש.
תריסי הזזה רבים עשויים מאלומיניום, ובהם קבועים שלבים מפלסטיק קשיח, אולם ניתן למצוא גם תריסי הזזה ממתכות אחרות, ומחומרים שונים.
לרוב מורכבים תריסי הזזה משלושה חלקים המשתלבים זה בזה בעת הפתיחה, אולם לעיתים מדובר גם בכמות גדולה יותר של חלקים, והכל בהתאם לגודלו של הפתח במבנה.
השלבים של תריסי ההזזה, המכונים גם 'רפרפות', נפתחים בקלות, ויתרונם טמון בכך שניתן להחליט בכל פעם מחדש, כמה שלבים ברצוננו לפתוח, בעוד שאר האיזורים יישארו מוצלים. החסרון בשלבים הוא נטייתה של ידית הפתיחה המתכתית אשר בהם, היא להתעקם לא פעם.
תריסי הזזה ניתן לא רק לפתוח שלב שלב, אלא גם לפתוח לרווחה, תוך שאנו מסיטים את החלקים השונים מהם הם מורכבים. כך נוכל להינות ממראה הנוף שבמרפסת, ולהינות מהבריזה בערבים ובימים נעימים.
תריסי הזזה מעניקים פשטות ונוחות והם ניתנים לפתיחה קלה. עם זאת הם סובלים גם ממספר חסרונות ובהם בראש ובראשונה שאלת הסגירה ההרמטית, המוטלת בספק בפריטים אלו.
תריסי הזזה בנויים כך שנותרים רווחים, ולו קלים ודקים, בין חלק תריס אחד למשנהו, ועל כן הם אינם מסוגלים לספק סגירה הדוקה וחד משמעית של החלל. כך ניתן לשמוע את הרוח שורקת דרך תריסי הזזה, ולהרגיש את הקור החודר דרך הרווחים. זו הסיבה שתריסי הזזה אינם מתאימים למקומות קרים.
בישראל זכו תריסי הזזה ועדיין זוכים לפופואריות מסויימת, בשל העובדה שמדובר בארץ חמה אשר אינה סובלת גם כך מחורפים ארוכים או קרים בצורה קיצונית.
מאמר זה נכתב על ידי דני אור והוא עוסק בענף האלומיניום
